ישנן כמה שיטות נוספות להרחקת יונים, שיש להן רמת יעילות שונה. אחת מהטכניקות החדשות יותר היא הרחקה של היונים באמצעים אלקטרוניים. במסגרת פעולת הרחקה כזו מותקנת מערכת אלקטרונית במקום שבו היונים מצויות, והמערכת הזו גורמת לשליחת זרם חשמלי כאשר היונה מתקרבת אליה. המערכת למעשה עושה שימוש בסוג של דוקרנים חשמליים, שיש להם את היכולת לזהות התקרבות של יונה, ולשלוח לכיוונה זרם חשמלי כאשר היא מתקרבת מאוד. הזרם החשמלי אינו הורג את היונה וגם אינו גורם לה נזק, אך היא מקבלת תחושה לא נעימה ונרתעת בעקבות זאת. לאחר הפגיעה מהזרם החשמלי, היונה זוכרת את הסביבה שבה היא חושמלה, ומתרחקת ממנה לצמיתות.
סוג נוסף של הרחקה אלקטרונית של יונים נעשה באמצעות השמעה של סאונד בתדרים שגורמים ליונים לחוש אי נוחות. מדובר בתדרים שהאוזן האנושית אינה מרגישה ואינה יכולה להבחין בהם, אך היונים שומעות את התדרים האלה, ומתרחקות ממקור הצליל. בתחום זה ישנם כמה סוגי מכשירים, שמשווקים בישראל על ידי חברות שונות ונבדלים זה מזה בעוצמת הצליל ובגובה התדר שהם משמיעים. שיטה זו נחשבת למעט שנויה במחלוקת בקרב מרחיקי יונים מקצועיים – יש מי שתומך בה באופן נלהב, ואילו מקצוענים רבים בתחום מעידים כי יש לשיטה זו יכולת השפעה מוגבלת מאוד על היונים.
שיטה נוספת שבה נהוג להשתמש היא הצבת דחלילים או בובות כדי להרתיע את היונים. בשיטה זו מציבים בובות דמויות ציפורים שהיונים נוהגות להירתע מנוכחותם, כמו עורבים וינשופים. השיטה הזו אמורה לגרום ליונים לפחד מהבובות, ולחפש סביבת מחיה אחרת. החיסרון העיקרי של השיטה הזו הוא שהיונים הן חיות אינטליגנטיות למדי, ואם הן מזהות שמדובר בדחליל או בבובה חסרי חיים, הן יכולות להתעלם מנוכחותם ולהמשיך לנסות לקנן ולחיות באותו המקום.
השיטה האחרונה בתחום זה היא התקנת קפיצים. הקפיצים עשויים מנירוסטה, ודומים מאוד לדוקרנים. כדי להשתמש בהם, מציבים את הקפיצים ברחבי המרפסת, הגג או המקום אליו היונים מגיעות. הקפיצים עובדים באופן כזה שברגע שהיונה מתיישבת או עומדת על הקפיץ, הוא נפתח וקופץ, וכך מרתיע מאוד את היונה. מדובר בעיקרון הדומה לשיטת הדוקרנים, ובדרך כלל בוחרים להשתמש בו במקומות בהם יש קושי בהצבת דוקרנים.